הבוקר לפני הריצות לממ”ד, מצאתי זמן לכתוב תכנית עבודה לחברה בה ביקרתי, הם הזמינו אותי כדי לבחון את תהליכי המיון והגיוס שלהם באיתור מועמדים למספר משרות שהם מנסים לגייס אליהם ללא הצלחה.
ישבנו כמעט 4 שעות, אני מקשיבה בנחת, רושמת הערות, נותנת הארות (רבות)
ואנחנו קובעים שאני איתם יד ביד: בודקת הכל, משכתבת, מלמדת, והם מבטיחים לי שיישמו הכל ולא יורידו רגל מהגז – כי השינוי יגיע רק אחרי כמה חודשים. אסור להתייאש. ובכל מקרה אני איתם.
חצי שעה אחרי שליחת תכנית העבודה, המנהלת שהזמינה אותי רושמת לי: “תודה מיטל, היינו צריכים להזמין אותך כבר לפני שנה”.
ואני מבינה את הצער, אבל מחזקת אותה: “אני הגעתי בדיוק ברגע המדויק- אל תצטערי בכלל, זה הזמן הנכון לשינוי”.
בתור יועצת ארגונית ויועצת קריירה אני יודעת שפנאי לשינוי מתרחש רק אחרי חצי שנה עד שנה של אי הצלחה, במקרה של אדם פרטי.
במקרה של ארגונים זה יכול לקחת אפילו שנים- כי יש בירוקרטיה, אגו ורצון למצות את התהליכים לבד. כך שלהתעניין בשירותים שלי ולהזמין אותי רק אחרי שנה- זה עוד מצב טוב.
לא פשוט לעשות שינויים ויותר מזה- לא פשוט לנו להפנים שאנחנו בכלל זקוקים לשינוי ועזרה מבחוץ.
המוח שלנו מקבל אדרנלין כשהוא מנסה לפתור דברים לבד, זה מחייה אותנו,
ומצד שני, כבר פגשתי אנשים שהיו במצבים קשים בפרנסה, או ארגונים שאיבדו הון אנושי איכותי בגלל שלא נעזרו באף גורם חיצוני.
איבוד הביטחון, הסיכון בפשיטת רגל או הסיכוי לאבדן הון אנושי יקר חמור יותר מכל הוצאה, בעצמינו או בעסק, ומניסיון, אלו השקעות שכמעט תמיד יחזירו עצמן (כשבאים פתוחים לשינוי ולמידה).
אז אתם מתמודדים עכשיו עם תקיעות וקושי, אני רוצה קודם כל לברך אתכם שהכל ייפתר בקרוב על הצד הכי טוב, שתמצאו נחת בעבודה/ בארגון שלכם.
ואם תרצו לבחון התאמה לתהליך עבודה משותף, השאירו לי פרטים.
|
|
|
|


